נוסיירי נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשות להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן "המל"ל") בנוגע לאחוזי הנכות הצמיתה של המשיבה, בשיעור של 10%.

רקע עובדתי

המשיבה הינה התובעת בתביעה שהוגשה כנגד המשיבות, הנתבעות, לקבלת פיצויים בגין נזקי הגוף שלטענת המשיבה נגרמו לה עקב פגיעתה בתאונת דרכים.

על פי כתב התביעה, ביום 09.05.2010 המשיבה נסעה באוטובוס המופעל על ידי המבקשת 1, כאשר במהלך נסיעה זו נפלה ונחבלה (להלן "התאונה"). לאחר התאונה חשה המשיבה כאבים והגבלה בתנועות הצוואר ופלג הגוף העליון.

פגיעתה של המשיבה הוכרה על ידי המל"ל כפגיעה בעבודה ובמסגרת זו, נקבעה למשיבה, על ידי הוועדה הרפואית שמטעם המל"ל, נכות צמיתה בשיעור 10%, וזאת החל מיום 12.02.12. למותר לציין, כי לקביעה זו קדמה קביעה אחרת של הוועדה הרפואית מטעם המל"ל, שלפיה נקבע כי נכותה הצמיתה של המשיבה בעקבות התאונה עמדה על 0%. ואילו, הנכות שבשיעור 10% נקבעה במסגרת בקשת המשיבה לקביעת נכותה לנוכח החמרת מצב.

המשיבות יוצאות כנגד קביעה זו, ומבקשות היתר להבאת ראיות לסתור את הקביעה.

הליכי קביעת שיעור הנכות של המשיבה

ביום 17.10.2010 נערך דיון בוועדה רפואית מטעם המל"ל (להלן: "הוועדה הראשונה"). בפני הוועדה הונחו הונחו המסמכים הבאים: תעודות רפואיות לנפגע בעבודה, תעודת חדר מיון מיום 09.05.2010 וסיכום ביקור המשיבה אצל ד"ר ספוליאנסקי מיום 03.06.2010. הועדה קבעה שלמשיבה "לא נותרה נכות יציבה אורתופדית ונוירולוגית כתוצאה מהתאונה הנדונה". תחילה, נקבעו למשיבה נכויות זמניות; 20% למשך חודשיים ו- 10% לשלושה חודשים נוספים. אך, לא נקבעה נכות צמיתה.

המשיבה הגישה ערר כנגד החלטת הוועדה הראשונה. הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "וועדת הערר") קיימה דיון בעניינה ביום 17.01.2011. בפני הוועדה הונחו תעודות רפואיות, דו"ח חדר מיון מיום התאונה וסיכום ביקור רופא. הוועדה דחתה את הערר, אימצה את החלטת הוועדה הראשונה והותירה את אחוזי הנכות על כנם, ללא קביעת נכות צמיתה.

כשנתיים לאחר מכן, ביום 01.04.2012, נדונה תביעתה של המשיבה להחמרת מצב (להלן: "הוועדה השנייה"), אשר בפניה הונחו המסמכים הבאים:

צילום MRI צווארי

סיכום ביקור רופא מיום 20.06.2011

CT צווארי

סיכום ביקור רופא נוסף

תביעה לדיון מחדש

פרוטוקול הוועדה הראשונה

במסקנות הוועדה השנייה נקבע כדלקמן: "לדעת הפוסק קיימת החמרה במצבה, קיימת מגבלה קלה בתנועות הצוואר [...] נכותה כיום בשיעור 10%". כאמור, הוועדה השנייה קבעה למשיבה 10% נכות צמיתה, החל מיום 01.02.2012.

נימוקי הבקשה:

המבקשות טוענות כי הוועדה השנייה לא נימקה בהחלטתה מדוע קיימת החמרה כעת, כשנתיים לאחר קרות התאונה והחלטת הוועדה הראשונה. כמו כן, לטענת המבקשות, הוועדה השנייה לא התייחסה למצבה של המשיבה טרם התאונה, ולא ביקשה עיון בתיקה הרפואי, ולפיכך לא הובאה בפניה התמונה העובדתית במלואה בעת קביעתה.